"אוקי" אני שומעת מדי פעם בקליניקה מלקוחות רגישים ומקסימים מאד, "הבנתי, אני אדם רגיש"
"אני מבין גם שיש בזה דברים טובים ודברים פחות דברים הכל, גם את זה אני מבין כבר, אפילו מאד, אבל מה זה אומר מבחינת בחירת מסלול מקצועי? במה כדאי לי לעבוד?"
ופה אני מוצאת את עצמי פעמים רבות אבודה לרגע.כי השאלה הזו, של הבחירה המקצועית, אחרי הבחירה הזוגית היא שאלה שצריך לגעת בה בחרדת קודש אמיתית.
מה אדם צעיר יעשה בחייו, או לחלופין איזה שינוי או הסבה מקצועית יעשה מישהו בשנים מאוחרות יותר - אלה שאלות שלא בקלות אנחנו עונים עליהם בעצמנו, קל וחומר יכולים לקבל תשובה מאחרים, ועוד קל וחומר אחד - מתבלבלים פעמים רבות כשלמשוואה נכנסת פתאום תכונה שלא הכרנו קודם - תכונת הרגישות הגבוהה.
וכאמור, פעמים רבות, אנשים, כשהם מגלים בעצמם את התכונה הזו, עוצרים לרגע ושואלים את השאלה החשובה הזו כאמור - במה כדאי לי לעבוד כאדם רגיש מאד.
אז למרות שזו שאלה אישית מאד, ולמרות שאני חוששת שזו בחירה שתמיד צריכה להיות קודם כל עצמאית ומדוייקת אני רוצה לנסות, בכל זאת לתת לנו האנשים הרגישים כמה כללי אצבע ביחס לבחירות המקצועיות שלנו
ואלו הם:
1. לא כל כך חשוב במה אתה בוחר לעבוד כאדם רגיש - יותר חשוב פעמים רבות הוא האיך. ומה זה אומר?
כחלק מחבילת תכונת הרגישות, מגיעים כאמור דברים טובים ודברים פחות טובים.
הדברים הטובים נוגעים לתחושת שליחות, ליצירתיות ודמיון מפותח, ליכולת להיות אמפתי ולהרגיש מה חווה אדם אחר. כל אלה נפלאים ומאפשרים לאנשים רגישים בכל מקום שיהיו להיות אמפתיים, יצירתיים וחדורי שליחות.
מן הצד השני, כשהם מוצאים את עצמם במקום שלמשל מגביל את היצירתיות שלהם, לא מעודד אמפתיה בין עובדים ואינו מכוון יצירת תחושת שליחות ומשמעות - הם לא יוכלו למלא את תפקידם ולמעשה זה מקום שאינו מתאים לאדם רגיש, לא משנה כל כך תחום העיסוק עצמו.
מה עוד זה אומר? זה אומר, שאם ניגע רגע בצד השלילי של תכונת הרגישות שאומר שהעיבוד הרגשי של האנשים האלה עמוק יותר והם חווים תחושתית את מה שקורה סביבתם באופן אינטנסיבי יותר, הרי שמקום עבודה שבו הפוליטיקה הארגונית רעילה, הבוס נרקיסיסט, הקולגות לא מפרגנים ביום טוב וביום גרוע עסוקים בחיסולים הדדיים - כל אלה יחוו על ידי האדם הרגיש גם כן באופן עמוק ומשמעותי יותר ויפגעו בו יותר וגם כאן - נראה שזה חיבור שצריך לנתק.
אם כן, זו נקודה ראשונה חשובה לתחושתי - פחות חשוב מה, ולמעשה את המה צרכיים אנשים רגישים לבחור באמת בהקשבה עמוקה לנטיות ליבם, מה שכן חשוב הוא ה-איך נראה מקום העבודה, הניהול והמנהיגות בארגון ועד כמה הם מותאמים לתכונת הרגישות.
2. נקודה שנייה חשובה לא פחות - הפוגות!!
אני חושבת שאני לא יכולה לחפור מספיק לגבי הצורך של אנשים רגישים בהפוגות גם אם אדבר על זה 24 שעות ברציפות יום יום.
למה?
כי החברה שבה אנחנו חיים, זו המערבית, הרועשת, התחרותית - בנויה הפוך לחלוטין ומעודדת את כולנו להיות בריצה מתמדת על גלגל מסתובב, מנסים להשיג את עצמנו של אתמול במקרה הטוב ואת האחרים במקרה הטוב פחות, ובכל מקרה רצים בלי לדעת לאן.
כל זה גרוע עבור כולנו והיה רצוי שישתנה, אבל עבור אנשים רגישים אורך החיים הזה הוא כמעט אני מרשה לעצמי לומר - קטלני.
אנשים רגישים, עם מערכת עצבים רגישה חייבים!!! פשוט חייבים זמני הפוגה, נשימה, פאוזה מהמירוץ כדי לתפקד ולשרוד.
מקום עבודה שאינו מאפשר את זה - יכול באמת להיות מקום שיפגע בהם בריאותית פיזית ונפשית ואדם רגיש ששומר את נפשו - ירחק.
3. נקודה שלישית ואחרונה שעולה פעמים רבות בשיחות שלי בנושא בחירות מקצועיות של אנשים רגישים היא השאלה - שכיר או עצמאי. מה נכון יותר.
פה אני רוצה תחילה להפנות את כולנו לסעיפים הקודמים - ולזכור שזה לא תמיד משנה כל כך, יותר משנה האם העיסוק משמעותי, יצירתי ומאפשר גמישות והפוגות.
אבל... אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה בכל זאת, כהרגלי לאורך כל המאמר הזה, להעיז ולומר שאנשים רגישים פעמים רבות מוצאים שדרך החיים העצמאית טובה יותר עבורם ומתאימה יותר לתכונה הרגישה.
בהסתייגות אחת חשובה - שהם באים למקום הזה של הקמת עסק ופעילות עצמאית לא ממקום לחוץ, מותש, ואינטנסיבי אלא באמת מתוך איזה מקום פנימי של שקט ומציאת הייעוד האישי.
במקרה הזה השמים הם הגבול ואנשים רגישים באמת יכולים להגיע כעצמאים למקומות מופלאים אם הם יוצאים לדרך, כדברי ד"ר סוס. תוך שימת לב, כל הזמן, עם יד על הלב והדופק הרגיש - שלא יוצא שכרם בהפסדם והם לא מוצאים את עצמם משועבדים במקום לבוס קשוח, ללחץ הפנימי הבלתי אפשרי עבורם.
עד כאן הניסיון הקצר שלי להשיב על שאלה עמוקה ורחבה.
אלה כמובן רק נקודות מרכזיות, בראשי פרקים וחשוב כל כך להמשיך ולבחון את שאלה הבחירה המקצועית גם מזויות נוספות שאינן קשורות לתכונת הרגישות וכמה מזוית אחת משמעותית שקשורה אליה מאד - האוטנטיות וההקשבה הפנימית החדה שיש לאנשים רגישים, אם לא הצליחו לפגוע ביכולת הזו מבחוץ - ושם, עמוק בפנים למצוא את התשובה.