זה נכון, אנשים רגישים בדרך כלל נוטים דווקא להיות "טרף קל" לנרקיסיסטיים. האמפתיה גבוה, הרצון לרצות והתחושה שהם לא "מספיק" מאפשרות פעמים רבות לנרקיסיסיט פשוט "להחליק" פנימה לתוך החיים של האדם הרגיש ולעשות בו ובחייו כרצונו.
לא פעם ולא פעמיים ואפילו לא שלוש יצא לי לחוות את הכאב הנלווה לפגיעה הקשה הנרקיסיסט מביא לתוך חייו של האדם הרגיש "בזכות" התכונות האלה של הרגיש מצד אחד והמניפולטיביות והנצלנות של הנרקיסיסט מצד שני.
עד כאן החדשות המבאסות. ללא ספק.
אבל.
לא לשם כך התכנסנו, לפחות לא במאמר הזה, על כותרתו האופטימית.
הפעם אני דווקא רוצה לדבר על אנשים רגישים שמצליחים להפוך לחסינים מול הנרקיסיזם. איך הם עושים את זה ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם.
סביבה מתקפת + ידע = חסינות
אז איך באמת זה קורה? איך זה שיש אנשים רגישים חסינים באופן משמעותי לנרקיסיזם.
זה מתחיל בדרך כלל, כמו הרבה דברים אחרים - בילדות, או בשנים מוקדמות יחסית ובמערכות יחסים משמעותיות שמעצבות את מי שאנחנו מבחינת דימוי וערך עצמי ואיך אנחנו מביאים את עצמנו למערכות יחסים בעולם.
או במילים אחרות: הורות וסביבה מתקפת, כזו שרואה באדם הרגיש לגמרי סבבה כמו שהוא, אם לא יותר, מאפשרת לו, כמו לאחרים, אבל טיפה יותר, לצאת לעולם ולפגוש שם אנשים אחרים ממקום אחר לגמרי, לעומת הילד או הילדה הרגישים ששמעו שוב ושוב בילדותם שהם: מגזימים/מפונקים/עושים עניין וכדומה.
וככה בדיוק
ילד רגיש מאד שגדל להיות מבוגר רגיש - לא יגיע למפגש עם נרקיסיסט מחפש קורבנות ממקום חלש וכתוצאה מכך יהיה הרבה פחות פגיע וחשוף מול הנרקיסיסט.
עד כאן נפלא.
אבל
עדיין חשוב להוסיף למשוואה הזו מרכיב משמעותי מאד והוא אולי הסיבה שאני ורבים כמותי במגוון שפות מדברים כל כך הרבה עכשיו על נרקיסיזם.
כי נרקיסיזם צריך ללמוד. את הידע הזה צריך לרכוש, ממש מתוך למידה.
למה?
כי ההפרעה הזו, ההתנהגות הזו המסוכנת והפוגענית, היא כל מיני דברים, אבל אינטואטיבית ומובנית מאליה לרוב בני האדם ועוד יותר לאנשים הרגישים - היא ממש לא.
וככה אדם רגיש, גם אם הוא זכה לתיקוף, לחיזוק ולסביבה שאפשר לו לבנות ערך עצמי, אהבה עצמית וגבולות בריאים - אם חסר לו הידע על נרקיסיזם. ההבנה איך נראה הזאב הזה בעור של כבש, ממה צריך להיזהר ולמה זה כל כך מתעתע, גם הוא עלול ליפול בפח ולא להיות חסין מול ההתנהגות הרעילה הזו.
ומה אם לא תוקפנו בילדות?
אוקי, אני שומעת אתכם אומרים. הבנו. ללמוד נרקיסיזם.
זה כביכול בידיים שלנו.
המידע הזה זמין עכשיו בכל מקום ואנחנו מבינים כאנשים רגישים שחשוב עבורנו אפילו יותר ללמוד אותו.
אבל מה לגבי התיקוף מילדות? את זה אנחנו לא יכולים לשנות. לא ככה? זה אבוד, מה שאומר שגם אנחנו כמאמר אסתר המלכה: כאשר אבדנו אבדנו... לא ככה?
אז אני שמחה ששאלתם
ורוצה לשאול בחזרה - איזה חדשות אתם רוצים קודם בתשובה לשאלה הזו - את הטובות או את הטובות מאד?
כי החדשות הטובות, וברשותכם אתחיל איתן - הן שזה ממש לא ככה, ושיש המון המון מה לעשות גם בגילאים מבוגרים כדי לייצר אצל עצמנו את התיקוף הזה שהיה חסר לנו בילדות. "הורות עצמית" יש מי שקורא לזה בשם המדוייק כל כך. ואותה אפשר לעשות במסגרת מפגשים טיפוליים אבל ממש לא רק - והיא אפשרית גם פשוט מול עצמנו או עם חבר טוב או בן משפחה או בן זוג - להתחיל להיות ההורה שלא היה לנו, המתקף המחזק המחבק מבפנים או יחד עם דמות מחבקת נוכחית.
וזה, ואני מתחייבת ממש, עושה הבדל עצום סתם ככה לגבי כל מיני דברים בחיים שלנו, וכן, בתור בונוס גם ביחס לחסינות שלנו מול אנשים רעילים.
עד כאן החדשות הטובות.
מה יכול להיות טוב יותר מזה, אתם בטח שואלים.
האמת היא שלא הרבה חוץ מהעובדה שכלל שמתרגלים אהבה הורית עצמית ולומדים ומתעמקים בנושא נרקיסיזם באמת מתוך רצון להבין - מתחזקת היכולת שלנו להיות לא רק חסינים יותר ויותר מול נרקיסיזם אלא לזהות אותו במהירות רבה יותר,להימנע מלהכינס למערכות יחסים כאלה בכלל ואפילו, ואלה באמת חדשות נפלאות, למצוא את הכוחות לנתק מערכות יחסים מורכבות, עמוסות מניפולציות - גם במחירים כואבים, כי משהו בתוכנו משתנה באופן מהותי כל כך שהן פשוט מפסיקות להיות אופציה.
אז זה בגדול.
על אנשים רגישים, הקורבנות הטבעיים יחסית של הנרקיסיסטיים
על המשוואה הפנימית והחיצונית שמביאה לשינוי משמעותי
ועל הורות עצמית, על הדרך - תרופת קסם נהדרת לאור הפנים.
אהבתם?
לא אהבתם?
ממש ממש לא אהבתם?
אשמח לתגובות ונתראה במאמר השבועי הבא
רותי